1לענין טומאת מקדש וקדשיו כבר ביארנו במסכת שבועות שכל שיש לו ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים הוא חייב בקרבן עולה ויורד והעלם זה ענין העלם טומאה או העלם בשר קודש ומקדש או העלם שניהם ר"ל העלם טומאה והעלם מקדש ואין הלכה כר' עקיבא שאמר שאין קרבן אלא בהעלם טומאה אבל לא בהעלם מקדש וכל שכן שאין הלכה כר' שאף בהעלם טומאה שדי נרגא לומר שאינו בדין קרבן אא"כ ידע בתחלה באיזו טומאה נטמא ושכח בינתים ונזכר בסוף אבל ידיעה בתחלה שנטמא הואיל ולא ידע באיזו טומאה אינה ידיעה וכבר ביארנוה שם בכדי הצורך:2מעינותיו של מצורע כגון רקו ומימי רגליו ושכבת זרעו וכן של מצורעת כגון רקה ומימי רגליה אב הטומאה כדין זב וזבה ודוקא מצורע שטומאתו מגופו אבל שאר טמאים כגון טומאת מת וכיוצא בו הואיל ואין טומאה יוצאה מגופו לא:3הכניס כלי טמא במקדש אף הוא חייב כרת אבל אם זרקו לשם פטור מן הכרת וחייב במלקות ולמדת שאם היו במקדש כלים טמאים אף הם טעונים שלוח וכלי חרס שאין להם טהרה במקוה התבאר בזבחים ששוברם במקומם וזהו שלוחן שהרי שבירתו זו היא טהרתן אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה מוציאן משם:4אע"פ שביארנו בראיית טומטום ואנדרוגינוס שאינה מחייבת על ביאת מקדש בשאר טמאות שבהם מיהא הרי הם כשאר בני אדם ואם נטמאו במת וכיוצא בו ונכנסו למקדש חייבין לא אמרוה אלא בטומאות הפורשות מגופן:5טומטום ואנדרוגינוס אינן בכלל ערכין ואם אמר אחד מהן ערכי עלי או שאמר אחד עליהם ערכן עלי אינו כלום שלא קצצה תורה ערכין אלא לזכר ודאי או לנקבה ודאית ודרכי הערכין וחלוק שבין ערך זכר לערך נקבה כבר הוא מפורש בכתוב להדיא:
